דין שאמר רב יהודה בשם רב
הגמרא שואלת מה הכוונה בדין זה? אם הכוונה היא שכל אחד מהעדים משלם חצי ממה שזממו להוציא מהעד – יש משנה מפורשת בהמשך שמדברת על זה – שאם העידו על מישהו שחייב למשל 200 זוז ונמצאו זוממים הם ישלמו לו 200 זוז אבל זה יתחלק ביניהם כלומר כל אחד ישלם 100 אבל אם העידו שחייב מלקות כל אחד מהם ילקה בצורה מלאה כי לא מחלקים עונש מלקות
הגמרא מציעה שהזימו רק עד אחד ולכן שישלם את חלקו – הגמרא דוחה עם משנה שאין עד זומם משלם עד שיוזמו כל העדים.
רבא מציעה שהעד עצמו הודה שהעיד עדות שקר (נניח שהוא הזים את עצמו) – הגמרא דוחה ומביאה דין שאחרי ששמעו עדות העד לא יכול להעיד שוב ולחזור בו
הגמרא מתקנת שכוונת רב היתה שהעד הלך לבית דין אחר והעיד שם שהוא הוזם בבית דין פלוני אז אולי ישלם את חלקו – הגמרא מקשה שלא סביר שרב חשב בניגוד לדעת רבי עקיבא שאומר שהמודה בקנס פטור וכיוון שזה קנס לא היה צריך לשלם כלל
מתקנת הגמרא שוב את כוונת רב – עד שהעיד בבית דין אחר שהוא הוזם יחד עם עוד עד אחר בבית דין פלוני וחוייב ממון – כלומר בית הדין כבר פסקו את דינו וחייבו אותו לשלם וכרגע זה לא קנס יותר אלא חיוב ממוני ולכן אולי היינו חושבים שבגלל שהעד השני נעלם אז גם עד זה לא ישלם – מלמדת אותנו הגמרא שלא כך אלא העד משלם את החלק שלו בלי קשר לעד השני
למרות שדין עדים זוממים רגילים עדיין לא הוזכר בצורה מלאה כבר בתחילת המסכת הוזכרו כל הדינים בקצרה מעין מבוא להמשך