ממשיכה הגמרא ושואלת למה שלא נעשה לעדים כאשר זממו במקרה כזה? כלומר נניח שהעדים הזוממים הם כהנים, נכריז עליהם כעל חללים וזה יהיה עונשם
התשובה היא (ע״פ ר יהושע בן לוי בשם ריש לקיש) שהתורה מלמדת אותנו: ״ועשיתם לו כאשר זמם״ – לכאורה המילה ״לו״ מיותרת ומזה לומדים דווקא לו ולא לזרעו. כלומר אם נעשה את העד חלל אז גם בניו ובני בניו עד סוף הדורות יהיו חללים ונמצא שהענשנו גם אותו וגם את זרעו.
אז אולי רק אותו נעשה חלל? כלומר בניו יחשבו כהנים כרגיל. גם כאן יש בעיה כי זה לא מה שהוא זמם – הןא רצה להפוך את הנידון לחלל ואת כל זרעו ואם נפסול רק אותו נמצא שלא עשינו לו כאשר זמם כך שבעצם אין פתרון ולכן ילקה (בהמשך הגמרא תסביר למה דווקא עונש זה)
נקודה חשובה להבין היא שבית דין נותן אחד מ 3 עונשים: ממון, מלקות או מיתה. אין עונשים אחרים כמו להפוך מישהו לחלל או ממזר – גם אם בית דין קובע ע״פ עדות שמישהו ממזר זה לא עונש אלא מציאות
בר פדא מציע שנלמד את זה מקל וחומר שכמו שהכהן שהתחתן עם גרושה אינו נהיה חלל למרות שהוא בעצמו גרם לחלל כך העדים הזוממים שרק זממו לגרום לחלל ולא הצליחו מקל וחומר לא יהפכו לחללים
רבינא מקשה עליו שזה מבטל דין עדים זוממים כיוון שאפשר ללמוד את הקל וחומר גם על דברים אחרים כגון הסוקל אינו נסקל מקל וחומר נגיד גם שהבא לסקול ולא סקל כי הוא רק זמם ולא הצליח – לא ייסקל כלומר אין דין עדים זוממים. לטענה זו יש שני פירושים:
לפי רש״י – הכןןנה באופן כללי שמי שבגללו נהרג עד ורק אחרי שהרגו את העד גילו שהוא זומם – לא יהרג כי כתוב כאשר זמם לעשות לאחיו ומהמילה המיותר אחיו אנחנו לומדים שדווקא שאחיו קיים ולכן הרגו – אין נהרגים. מקל וחומר נלמד שמי שרק זמם ולא הצליח להרוג כי תפסו אותו בשקר לא יהרג וכמובן שזה לא יתכן כי ביטלנו בזה את כל דין עדים זוממים
לפי התוספות – הכוונה למישהו שהרג בסקילה מישהו אחר וכאשר נוציא אותו להורג זה יהיה בסייף ולא בסקילה אז נלמד מזה בקל וחומר שמי שרק זמם לסקול ולא הצליח לא יסקל ושוב קל וחומר זה יבטל את כל עניין עדים זוממים כי גם במיתת שריפה נבטל מאותו קל וחומר והרי כתוב במשנה בסנהדרין כי כל הזוממים מקדימין לאותה מיתה כלומר נשתדל להורגם בדיוק באותה צורה שהם זממו
מכאן מגיעה הגמרא למסקנה שזה כמו שלמדנו בהתחלה כלומר ועשיתם לו – דווקא לו ולא לזרעו