ד דברים בעדים זוממים

 

הסבר

ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממים:

1. אין נעשים בן גרושה וחלוצה
2. אין גולים לערי מקלט
3. אין משלמים כופר על עדות שור שהרג
4. אין נמכרים לעבד על עדות גנב שדינו להימכר

 

רבי עקיבא מוסיף עוד דין – אם עדים זוממים מודים שזממו הם לא משלמים

נפרט

שני הדינים הראשונים נלמדו מהגמרא לעיל

 

עדים זוממים לא משלמים כופר

אם שור מועד (שור שנגח בעבר 3 פעמים והרג אנשים) הורג אדם רביעי , בעליו צריך לשלם כופר ליורשים. אם עדים העידו על אדם ששורו המועד הרג ונמצאו זוממים הם לא משלמים כופר כי סוברים שהכופר הוא כפרה כדי שאדם יפטר מהעולם נקי והם לא צריכים כפרה כי שורם לא הרג אדם – כלומר הכופר שמשלם אדם ששורו הרג אינו עונש (תשלום ממון) אלא כפרה.

שואלת הגמרא ומי אמר שכופר הוא כפרה? עונה רב חסדא שזה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה והוא למד את זה מברייתא על הפסוק: ״ונתן פדיון נפשו״ – דמי הניזק כלומר לפי שווי ההרוג ורבי ישמעאל אומר דמי מזיק כלומר שווי ההורג

מסיקה הגמרא מזה שהם נחלקים האם התשלום הוא ממון ולכן משלמים ע״פ מי שנהרג כדי לפצות את יורשיו על ממון שהפסידו או התשלום הוא כפרה על נפש ההורג ולכן משלמים לפי עלות ההורג

 

רב פפא אומר שזה לא כך – כולם סוברים שהתשלום הוא כופר נפש עבור האדם ששורו הרג אולם המחלוקת ביניהם כיצד קובעים את הסכום לפי שווי הניזק או לפי שווי המזיק

 

מה הסיבה שרבנן חושבים שזה לפי שווי האדם שנהרג?

יש פסוק שמדבר על אדם שפגע באשה בהריון וגרם לה להפיל – הוא משלם ״כאשר ישיתעליו בעל האשה״

בשור מועד שהרג כתוב – ״אם כופר יושתעליו״

רבנן לומדים גזרה שווה מהמילים ישית – יושת וכמו שבאשה הרה זה לפי דמי הניזק (העוברים) כך גם בשור זה לפי דמי הניזק

רבי ישמאעל – לומד מהפסוק שנאמר בשור מועד – ״ונתן פדיון נפשו״ – כלומר נפש המזיק

ורבנן – מה איך הם יסבירו את הפסוק? הם אכן מסכימים שזה פדיון נפשו כי הרי אין מחלוקת שהכופר הוא כפרה אולם קביעת הסכום היא לפי הניזק

 

 

עדים זוממים לא נמכרים בעבד עברי

אדם מישראל שגנב ונתפס צריך לשלם. אם אין לו כסף, בית הדין מוכרים אותו לעבד והוא עובד אצלו כדי לשלם את הגניבה.

אם באו שני עדים והעידו על אדם שהוא צריך להמכר לעבד ונמצאו זוממים לא נעשה להם כאשר זמם. הגמרא מביאה פסוק – ״אם אין לו ונמכר בגניבתו״

רב המנונא סבר שזה בגלל שלאדם שהעידו עליו יש כסף ולכן אם לא היו תופסים את העדים הוא היה משלם ולא נמכר לעבד אבל אם אין לו, למרות שיש לעדים הזוממים היו מוכרים אותם לעבדים. רבא עונה לו שבמקרה כזה העדים הזוממים יכולים להגיד לו שאם היה לו כסף הוא לא היה נמכר ולכן בגלל שלהם יש כסף הם לא ימכרו. הגמרא מתקנת את טענת רב המנונא שאם יש לו או להם הם לא ימכרו אבל אם אין גם לו וגם להם נמכור אותם. עונה לו רבא – לא זו הסיבה אלא לומדים זאת מהמילה בגניבתו – דווקא בגניבתו ולא בזממו

 

עד זומם אינו משלם ע״פ עצמו

יש כלל שמי שמודה בקנס פטור מתשלום. רבי עקיבא סובר שעדים זוממים זה קנס – רבה מסביר שזה בגלל שהעדים לא עשו מעשה ולמרות זאת משלמים (או נהרגים). רב נחמן אומר שזה בגלל שהנידונים לא הוציאו לבסוף ממון ולמרות זאת העדים משלמים. הגמרא שואלת מה חידש לנו רב נחמן ועונה שאין כאן חידוש אלא כך גם הוא אמר כמו רבה