למה לוקים דווקא?
עולא שואל – מאיפה לומדים דין עדים זוממים מהתורה? ומייד הגמרא עונה – הרי כתוב במפורש ועשיתם לו כאשר זמם. הגמרא מתקנת את השאלה של עולא מאיפה לומדים שעדים זוממים שאין יכולת לעשות להם כאשר הם זממו – נענשים במלקות?
ראשית יש לשאול על השפה של הגמרא: הגמרא שואלת שאלה, אומרת שיש טעות בשאלה ואז מתקנת אותה – לכאורה כאשר כתבו את הגמרא למה לא שאלו ישר את השאלה הנכונה? בנוסף, הניסוח הזה בדיוק גם כתוב במסכת סנהדרין דף י עמוד א. כיוון שאנחנו יודעים שאין מילים מיותרות בגמרא – מה זה בא ללמד אותנו?
בס״ד נראה כמה סיבות:
- כותבי הגמרא אינם עורכים – הגמרא ניתנה כתורה שבע״פ ועברה בע״פ מדור לדור עד שרבינא ורב אשי כתבו אותה. כאשר הם העלו אותה על הכתב הם לא שינו שום דבר ממה שהם למדו ולכן היא כתובה כלשון שיחה בין בני אדם
- תורה שבע״פ– כאשר מקליטים שיחה בין אנשים יש בשיחה זו שאלות והבהרות ותשובות וכדי להזכיר לנו תמיד שזו תורה שבע״פ זה נשאר באותה לשון
- סקירה מהירה – הגמרא תגיע לדין עדים זוממים רק בדף ה. היא התחילה בדינים של עדים זוממים מיוחדים וכדי להכניס אותנו לנושא זורקת גם את הדין הרגיל באופן כללי כי הרי הגמרא גם עונה על השאלה הראשונה ואם זו היתה טעות היא היתה רק מתקנת אותה ולא עונה ואז מתקנת מכאן אפשר לראות שכבר בדף הראשון אנחנו מוצאים דין עדים זוממים רגילים, דין הרגו אין נהרגים ועוד כדרכה של הגמרא להפליג לנושאים אחרים קשורים
אז למה באמת לוקים?
יש פסוקים (דברים כה, א-ב)
״כי יהיה ריב בין אנשים וניגשו את המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו…״
הפסוק מעלה שאלות:
למה ריב בין אנשים מגיע לידי עונש מלקות? הרי זה דין אזרחי בד״כ
המשפט והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע מיותר – גם ללא חלק זה הפסוק היה מובן
וניגשו את המשפט ושפטום – שוב יש כאן כפילות – מספיק היה להגיד ״כי יהיה ריב בין אנשים ושפטום״ או ״כי יהיה ריב בין אנשים וניגשו את המשפט״
האם בכל מקום שמצדיקים אחד ומרשיעים אחר מתחייב הרשע מלקות?
הגמרא שואלת את השאלה האחרונה ששאלנו (ממנה אפשר גם להוציא את השאלות האחרות) ומסיקה שיש כאן שני מהלכים: עדים שהרשיעו אדם צדיק, באו עדים אחרים וע״י הזמת העדים הראשונים ניקו את הצדיק מעוון והרשיעו את העדים הרשעים ואז אם אי אפשר לעשות להם דין הזמה כרגיל הם ילקו. הגמרא שואלת ואולי נלמד את זה מאיסור של ״לא תענה ברעך עד שקר״? זה לא אפשרי כי זה לאו שאין בו מעשה (עדות שקר לא נחשבת מעשה) וכל לאו שאין בו מעשה, אין לוקים עליו.