כיצד אין העדים

הא כיצד אין העדים נעשים זוממין מיבעי ליה ועוד מדקתני לקמן אבל אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי באותו היום אתם הייתם עמנו במקום פלוני הרי אלו זוממין (מכלל דאלו אין זוממין) תנא התם קאי כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה גחוץ מזוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת ויש עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה את הארבעים
הסבר:

השאלה הראשונה של הגמרא היא למה משנה זו הובאה ראשונה בפרק וכן למה המשנה אומרת כיצד העדים נעשים זוממים שבעצם היא מדברת על מקרה מיוחד שזה לאדין הזמהקלאסי , שהרי בהמשך יש משנה בדף ה. שמדברת על איך נעשים זוממים באופן הרגיל.

התשובה של הגמרא היא שהמשנה היא המשך ישיר של המשנה האחרונה בפרק אלו הנחנקין במסכת סנהדרין שלפי סדר המשניות זו גם המשנה האחרונה של המסכת (בתלמוד הבבלי פרק חלק מופיע אחרון). במשנה האחרונה של פרק אלו הנחנקין מדברים על עדים זוממים שאנחנו תמיד נשאף לתת להם בדיוק מה שזממו חוץ ממצב שהם זממו על בת כהן שזינתה – במקרה כזה עונשה של בת הכהן בשריפה ושל הבועל בחנק ולמרות ששריפה חמורה מחנק העדים הזוממים יענשו בחנק כי כתוב כאשר זמם לעשות לאחיו – דווקא לאחיו ולא לאחותו.

המשנה שלנו שהיא כאמור המשך של המשנה הקודמת אומרת שיש גם עדים שאין עושים בהם דין הזמה כלל אלא לוקים ומביאה שתי דוגמאות כאמור.

הגמרא ענתה על שאלה אחת – מדוע הובאה המשנה הזו כאן אבל לא ענתה על השאלת השנייה – למה המשנה אומרת כיצד העדים נעשים זוממים שבעצם מדברת על מקרה שאין עושים בהם דין הזמה. התוספות מתרצים שהמלקות הינם דין הזמה כי אם לא כן זו היתה עדות שאין אתה יכול להזימה ואז לא נקבל את העדות ורואים שכן מקבלים את העדות ומכאן המסקנה שזה נחשב הזמה