מדוע רבי מאיר סובר כך?
יש פסוק שלמדנו – והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר
התוספת כדי רשעתו נראית מיותרת ומזה למדו שמכים אותו עבור רשעה אחת ולא יותר.
הגמרא שואלת למה רבי מאיר לא סובר כך?
אמר עולא – גמר ממוציא שם רע
עולא מסביר שרבי מאיר למד דין זה ממוציא שם רע (אדם שנשא אישה והוציא עליה שם רע שלא היו לה בתולין) וכמו שמוציא שם רע לוקה ומשלם כך כל אחד שעושה עבירה שיש בה מלקות ותשלומים אכן צריך ללקות ולשלם. הגמרא מקשה שמוציא שם רע זה קנס ואי אפשר ללמוד מקנס והתירוץ הוא שרבי מאיר סבר כמו רבי עקיבא שעדים זוממים זה קנס ולכן אפשר ללמוד קנס מקנס
הגמרא מביאה דעה אחרת למה שהתכוון עולא כשאמר שלמד ממוציא שם רע:
יש פסוק שאומר לגבי קורבן פסח – ״לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו״
נשאלת השאלה מה בא ללמד החלק השני של הפסוק – רבי יהודה לומד שהלוא הניתק לעשה אומר שלא לוקים עליו. רבי עקיבא אומר שזו לא הסיבה בגלל שזה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו. כלומר אפשר להסיק מזה שרבי יהודה סובר שכן לוקים על לאו שאין בו מעשה כי הוא היה צריך את החלק השני של הפסוק לפתור ממלקות
ואז עולא מסביר שהוא למד ממוציא שם רע – שבמוציא שם רע שזה לאו שאין בו מעשה ולוקים כך כל לאו שאין בו מעשה לוקים עליו
הגמרא מקשה על לימוד זה שהרי מוציא שם רע לוקה ומשלם וזה מקרה מיוחד שיש שני עונשים ואיך אפשר ללמוד מזה
מתרץ ריש לקיש שהוא למד את זה מעדים זוממים שזה לאו שאין בו מעשה ולוקים עליו
הגמרא שוב מקשה שעדים זוממים זה גם דין מיוחד כיוון שהם לא צריכים התראה (כל עונש חייב להנתן רק אחרי שאדם עבר עבירה בעדים והתראה ואילו עדים זוממים לא מתרים בהם)
עונה הגמרא – נלמד מהשילוב של שניהם – גם מוציא שם רע וגם עדים זוממים המשותף להם זה לאו שאין בו מעשה ולוקים עליו – נלמד לכל לאו שאין בו מעשה
הגמרא מקשה שהצד השווה הוא קנס ואי אפשר ללמוד מקנס – ומתרצת שרבי יהודה לא חשב שזה קנס אלא חיוב ממון ולכן אין בעיה ללמוד ממנו
שוב מקשה הגמרא שיש בכל אחד מהם חומרה מיוחדת ולכן אולי אי אפשר ללמוד מהם ועונה שבגלל שזו לא אותה חומרה, הלימוד לא קשור אליה
האם לוקים פעמיים?
בחלק השני של המשנה נחלקו רבי מאיר וחכמים אם לוקים פעם אחת או פעמיים – רבי מאיר אומר שלוקים משום לא תענה ומשום כאשר זמם ואילו חכמים אומרים שלוקים פעם אחת בלבד רק משום כאשר זמם
שואלת הגמרא – אז מה לומדים רבנן מהפסוק ״לא תענה ברעך עד שקר״?
רבנן לומדים מזה אזהרה לעדים זוממים – שהרי אין עונשים אלא אם כן מזהירין
שואלת הגמרא – אם כן איך לומד רבי מאיר אזהרה?
הגמרא עונה שהוא לומד מהפסוק ״והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד …״
ושוב שואלת הגמרא – ומה רבנן לומדים מהפסוק הזה?
הגמרא עונה שרבנן סוברים שצריך אותו כדי ללמוד הכרזה (לפני שמענישים עדים זוממים מכריזים עליהם כדי שכולם ידעו)
ושוב שואלת הגמרא ואיך רבי מאיר לומד הכרזה? ועונה שאת ההכרזה הוא לומד מהמילים ישמעו ויראו ואת המשך הפסוק (ולא יוסיפו לעשות…) לאזהרה לעדים זוממים